לקיחת בני ערובה ומבצע משטרתי
אירוע לקיחת בני הערובה בכפר האולימפי התרחש בבוקר ה-5 בספטמבר. בשעות הערב המאוחרות של אותו יום, ניסיון המשטרה לשחרר את בני הערובה נכשל. מי היו לוקחי בני הערובה ומה הם רצו להשיג? כיצד נלקחו בני הערובה? אילו תוכניות שקלה המשטרה במינכן? מדוע היה ניסיון לשחרר את בני הערובה ב- Fürstenfeldbruck ומה קרה שם?
הקמת מדינת ישראל ומלחמת ששת הימים
הטבח באולימפיאדה התרחש על רקע מה שמכונה "הסכסוך המזרח תיכוני". בלב הסכסוך במזרח התיכון עומדות תביעות טריטוריאליות מתחרות של ישראל ושל קבוצות פלסטיניות יריבות שונות לגבי השטח שבין הירדן לים התיכון. כתוצאה ממלחמת העולם השנייה והשואה, נוסדה מדינת ישראל בשנת 1948 על שטח במנדט בריטי לשעבר, כמקום אליו יוכלו להגר אנשים בעלי אמונה יהודית. האו"ם החליט על הפרדת האזור לאזורים ישראליים ופלסטיניים. מדינות ערב התנגדו להקמתה של מדינת ישראל. בעקבות זאת התפתחו עימותים רבים. במהלך מה שמכונה "מלחמת ששת הימים" ב-1967, כבשה ישראל חלקים מהאזור הפלסטיני; רבים מהאנשים שחיו שם איבדו את בתיהם. לפיכך, לא רק אנשים החיים בשטחים הפלסטיניים מתוארים כפלסטינים, אלא גם אותם אנשים החיים במחנות פליטים ובגלות, כמו גם ילדיהם, שמרגישים שייכים למדינה. הסכסוך במזרח התיכון לא נפתר עד היום.
2.2. הפת"ח והקמת 'ספטמבר השחור'
לאחר תבוסתן של מדינות ערב במלחמת ששת הימים נגד ישראל ביוני 1967, התפתח הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) לשחקן פוליטי עצמאי במזרח התיכון תחת הנהגתו של יאסר ערפאת. הפת"ח, פלג בתוך אש"ף, נלחם כארגון גרילה פלסטיני נגד ישראל. 'ספטמבר השחור' היה זרוע צבאית של הפת"ח. המייסד היה סלאח ח'לף, הידוע גם בשם הקרב שלו, אבו איג'אד. ח'לף עמד איתן לצדו של ערפאת. השם "ספטמבר השחור" התייחס למלחמה בין הקבוצות הפלסטיניות לבין הכוחות המזוינים של ירדן בספטמבר 1970. קרבות אלה היוו נקודת מפנה בתולדות הפלסטינים: אלפים רבים של פלסטינים נהרגו במלחמה זו.
"ספטמבר השחור" ואולימפיאדת 1972
חברי "ספטמבר השחור" ביצעו פיגועים נגד אוכלוסייה אזרחית ישראלית, נגד מוסדות ישראליים ונגד פוליטיקאים מצפון אפריקה וממדינות ערב השונות. מטרתם המוצהרת הייתה להפנות את תשומת הלב לגורל הפלסטינים באמצעות פיגועים וליצור פרסום תקשורתי עולמי. מערב אירופה, במיוחד, הפכה לזירת הפעולות המזוינות של "ספטמבר השחור". הנהגת הארגון הורכבה מאנשי סודו הקרובים של אבו איאד. הבכיר שבהם היה מוחמד דאוד עודה, הידוע גם בכינויו אבו דאוד. הוא היה המוח האסטרטגי מאחורי לקיחת בני הערובה במינכן. מאוחר יותר הצדיק אבו איאד את הבחירה במשחקים האולימפיים במינכן כמקום ללקיחת בני ערובה באומרו כי הוועד האולימפי הבינלאומי דחה את הנבחרת הפלסטינית שלו במשחקים האולימפיים.
"בתחילת 1972 שלח אש"ף מכתב רשמי לוועד האולימפי בבקשה לקבל נבחרת פלסטינית להשתתף במשחקים האולימפיים. מכיוון שמכתב זה נותר ללא מענה, הגיע מכתב נוסף. אבל גם לזה לא הייתה תשובה – רק שתיקה בוז. ברור שלא היינו קיימים בשביל המוסד המכובד הזה שמתיימר להיות א-פוליטי. אולי אפילו לא הרשו לנו להתקיים בשבילם".
תכנון הטבח האולימפי
באביב 1972, התקיימו בביירות מספר פגישות שבהן קרא אבו איג'אד לפעולה במינכן. המטרה העיקרית שלו הייתה לכפות את שחרורם של 'לוחמי חופש פלסטינים' מבתי הכלא הישראליים ולגרום למודעות בעולם לגבי גורלם של הפלסטינים. אף על פי שכמה גורמים באש"ף התנגדו לנקיטת פעולה במהלך המשחקים האולימפיים, מנהיגי "ספטמבר השחור" דבקו בתוכנית לקיחת בני הערובה במינכן. מוחמד מוסלחה מונה כמנהיג הקבוצה, וכינה את עצמו 'עיסא' במהלך לקיחת בני הערובה, סגנו היה יוסוף נזאל, שהשתמש בשמות הכיסוי 'צ'ה גווארה' ו'טוני'. עיסא וטוני התגוררו במינכן מספר חודשים לפני לקיחת בני הערובה. שישה חברי קבוצה נוספים ממדינות שונות הגיעו למקום רק זמן קצר לפני הטבח. ששת הצעירים עברו בעבר אימונים צבאיים קצרים וידעו רק על התוכנית לקחת ספורטאים ישראלים כבני ערובה במינכן.
הכנות ו
פגישה ב
מינכן
בתחילת קיץ 1972 סיירו עיסא וטוני, שני מנהיגי הקומנדו הפלסטיני, באתר האולימפי. הם בדקו כיצד הוקם הכפר האולימפי, שיננו את המתקן וחיפשו פערי אבטחה אפשריים במקום.
בחודשים שלאחר מכן סייעו עוזרים שונים לפיקוד במידע, לוגיסטיקה ואמצעי לחימה. בעוד הספורטאים הישראלים בילו את ערב ה-4 בספטמבר בתיאטרון ובמרכז מינכן, נפגשו לראשונה שמונת חברי "ספטמבר השחור" שהיו אמורים לבצע את הפעולה למחרת.
תחילת לקיחת בני הערובה
ב-5 בספטמבר, מעט אחרי השעה 4 לפנות בוקר, טיפסו שמונת הגברים מעל גדר התיל בגובה שני מטרים, שהקיפה את הכפר האולימפי והלכו למקום מגוריהם של הספורטאים הישראלים ברחוב קונולי 31. הם נשאו תיקי ספורט שהכילו תת-מקלעים ורימוני יד. הם נכנסו לבניין בן שתי הקומות דרך דלת חיצונית לא נעולה ופרצו בכוח לדירה בזה אחר זה עם כלי נשק בידם, מוכנים לירי.
השופט יוסף גוטפרוינד הצמיד את עצמו לדלת ואיפשר לחברו לקבוצה טוביה סוקולסקי להימלט. גם הספורטאים הישראלים דן אלון, גד צברי, יהודה וינשטין, הנרי הרשקוביץ, זליג שטורך ושאול לדני הצליחו להימלט.
על משה וינברג ויוסף רומנו, שהפרו את הוראות החטופים, פתחו אנשי הקומנדו באש. ויינברג מת במקום, רומנו מת מאוחר יותר מפצעיו.
החטופים השתלטו על יוסף גוטפרוינד, קהת שור, אליצור שפירא, יעקב שפרינגר, מרק סלבין, אנדריי שפיצר, אליעזר הלפין, זאב פרידמן ודוד ברגר. שירות הביטחון לא הבחין בחדירת הקומנדו לקונולישטראסה 31.
מעט לפני השעה 5:00 בבוקר דווח למשטרה על יריות.
יחסו היהיר של המשטר הצבאי הישראלי וסירובו להיענות לדרישותינו לא יפתו אותנו לזנוח את גישתנו האנושית ולהמשיך במאמצינו למצוא דרך להציל את השבויים הישראלים בתנאים הבאים: 1. הרפובליקה הפדרלית של גרמניה צריכה להצהיר על נכונותה לקחת את השבויים הישראלים לכל מקום, אשר נקבע על ידי כוחותינו המהפכניים בכפר האולימפי. 2. הרפובליקה הפדרלית של גרמניה תצייד את כוחותינו המזוינים בשלושה מטוסים, שעליהם יובאו האסירים הישראלים, יחד עם כוחותינו המזוינים, בשלוש קבוצות עוקבות למקום שייקבע. כל קבוצה תעזוב את מינכן ברגע שהקבוצה הקודמת תגיע ליעדה. 3. כל ניסיון להפריע ל'מבצע' שלנו יסתיים בחיסול כל האסירים הישראלים, והרפובליקה הפדרלית תישא באחריות לכך. 4. האולטימטום הזה יפוג בעוד שלוש שעות. מכאן ואילך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה תישא באחריות מלאה לכל ההשלכות.
דרישות החטופים
בשעות הבוקר המוקדמות השליך עיסא, מנהיג הקבוצה, הצהרה מודפסת מהחלון. בהצהרה דרשו לוקחי בני הערובה את שחרורם של 326 פלסטינים הכלואים בישראל וכן את שחרורו של קוזו אוקמוטו, איש הצבא האדום היפני, שנכלא גם הוא בישראל ואת שחרורו של אולריקה מיינהוף, שישב בכלא גרמני כחבר בחיל האוויר המלכותי.
דרישותיהם היו צריכות להיענות עד השעה 9:00 בבוקר. בנוסף, הקבוצה דרשה להיות מוטסת למדינה ערבית יחד עם בני הערובה הישראלים. חילופי בני הערובה היו אמורים להתקיים שם. לוקחי בני הערובה להרוג את בני הערובה איימו כי במידה ודרישותיהם לא ייענו.
ההודעות באנגלית של "ספטמבר השחור" עם תרגום לגרמנית והרשימה המלאה של 328 העצורים שהקומנדו רצה לשחרר. מקור: ארכיון המדינה של מינכן, משרד התובע הציבורי של מינכן, 37430/7
משא ומתן ראשוני
מפקד משטרת מינכן, מנפרד שרייבר, הגיע לכפר האולימפי בסביבות השעה 5:40 בבוקר והוקם בו מרכז מבצעים. שר הפנים הפדרלי הנס-דיטריך גנשר ושר הפנים הבווארי ברונו מרק הופיעו באתר האולימפי זמן קצר לאחר מכן ויחד עם שרייבר היוו את גרעין צוות המשבר. הממשלה הפדרלית תחת הקנצלר וילי ברנדט אישרה לצוות המשבר לעשות כל מה שצריך כדי להציל את בני הערובה.
בתחילה, היו תוכניות שונות להסתערות על רחוב קונולי 31 עם כוחות. רעיון נוסף היה להרדים את לוקחי בני הערובה ואיתם גם את הספורטאים היהודים באמצעות גז רעיל – רעיון מקאברי שננטש בשל חששות בטחוניים. צוות המשבר קיים שיחות עם ממשלת ישראל ויצר קשר עם מדינות ערב השונות, בתקווה שיוכלו לשכנע את לוקחי בני הערובה לוותר על תוכניתם. הנס-דיטריך גנשר עידכן באופן שוטף את הממשלה הפדרלית הגרמנית על אופן התקדמות האירועים במינכן. צוות המשבר ניסה להרוויח זמן ולנהל משא ומתן על אולטימטומים חדשים עם לוקחי בני הערובה כדי לעמוד בדרישות שוב ושוב. ההצעה של צוות המשבר, לפיה הקבוצה תיקח פוליטיקאי גרמני בכיר כבן ערובה חלופי בתמורה לשחרור הספורטאים הישראלים, נדחתה על ידי חברי הקבוצה.
תגובת ישראל
בסביבות השעה 11:15 הודיעה ממשלת ישראל באמצעות שגרירה בגרמניה, אלישיב בן חורין, כי שחרור העצורים אינו בא בחשבון. לא נרשה לעצמנו להיסחט. ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, המשיכה לדבוק בהחלטה זו גם כשלקיחת בני הערובה נמשכה.
השגריר בן חורין הדגיש כי ישראל סומכת על החלטות הרשויות הגרמניות לחלץ את בני הערובה וקרא להשעיית תחרויות הספורט עד לסיום לקיחת בני הערובה.
המצב בכפר האולימפי
ככל שהתקדם היום, יותר ויותר אנשים התאספו בכפר האולימפי. משטרת מינכן העריכה שכ-70 אלף צופים הצטופפו במקום. בנוסף, היו אלפי כתבים, צוותי טלוויזיה וצלמים עם עדשות טלפוטו. שדרנים מכל העולם דיווחו בשידור חי על לקיחת בני הערובה וגם צילמו את הכנות המשטרה. איש לא חשב שגם לחוטפי בני הערובה בדירה היו טלוויזיות.
שינוי בתוכניתם של לוקחי בני הערובה ודיונים עם בני הערובה
זמן קצר לפני פקיעת האולטימטום, שנקבע כעת לשעה 17:00, דרש מפקד הקומנדו עיסא שלוחמיו יטוסו עם בני הערובה לקהיר כדי להמשיך במשא ומתן על שחרור האסירים משם. עם זאת, צוות המשבר רצה תחילה לקבל מושג על מצבם הבריאותי של בני הערובה ולוודא שהם מסכימים לעזיבה, כפי שנטען על ידי חוטפי בני הערובה. בזה אחר זה עיסא הוביל את גוטפרוינד, שפיצר ושור לחלון בקומה הראשונה וביקש מהם לדבר. שלושת בני הערובה אישרו כי ברצונם להיות מוטסים לקהיר.
לאחר מכן איפשר עיסא לשר הפנים הפדרלי גנשר ולראש הכפר האולימפי וולטר טרוגר, להיכנס לבית כדי לדבר עם בני הערובה. הם מצאו את הספורטאים יושבים צמודים זה לזה וקשורים באחד מחדרי השינה. חמישה מלוקחי בני הערובה צפו בהם עם תת-מקלע בידיהם, וזו הסיבה שצוות המשבר הניח מדובר בקבוצה של חמישה אנשים. גופתו של יוסף רומנו שכבה מתחת לסדין. הצוות הרפואי הצליח קודם לכן לחלץ את גופתו של משה ויינברג. בני הערובה, שחששו בבירור לחייהם, חזרו ואמרו כי הם מסכימים להיות מוטסים לקהיר.
שיקולים בצוות המשבר
גנשר וטרוגר עזבו את הבניין ושוחחו עם נשיא המשטרה מנפרד שרייבר באשר להמשך הדרך. הם הסכימו כי לא ניתן להיענות לדרישתם של לוקחי בני הערובה. כמדינה ריבונית, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לא יכלה לסבול את העובדה שלוקחי בני הערובה יוכלו לקחת אורחים זרים לטריטוריה זרה. יתר על כן, אף אחת ממדינות ערב לא נענתה למאמציו הדיפלומטיים של הקנצלר הפדרלי הגרמני וילי ברנדט.
צוות המשבר דן באינטנסיביות באפשרויות השונות לשחרור בני הערובה באמצעות שימוש בכוח. האחראים לא רצו לסכן את חייהם של השוטרים על ידי הסתערות על הדירה מבלי להיות בטוחים שהם יכולים לשחרר את בני הערובה בדרך זו. לפיכך החליטו האחראים להעמיד פנים כלפי לוקחי בני הערובה כי הם יוטסו משם עם הספורטאים הישראלים – רק בדרך זו הם הצליחו להאריך את האולטימטום עד השעה 19:00. הכוחות היו אמורים להכניע את לוקחי בני הערובה במרתף הכפר האולימפי כשהם בדרכם ממקום המגורים במינכן אל המטוס שהיה מוכן לכאורה לטיסה - שדה התעופה האזרחי ב- Riem ושדה התעופה הצבאי ב- Fürstenfeldbruck היו אפשרויות שנשקלו.
טיעונים בעד התערבות מזוינת ב- Fürstenfeldbruck
לימים ראש המבצע בפירסטנפלדברוק, גיאורג וולף, התבטא בצוות המשבר בעד שחרור בני הערובה בשדה התעופה בפירסטנפלדברוק: מיקום זה היה מתאים משום שהמשטרה יכלה להיות שם לפני חוטפי בני הערובה ולהכין את המבצע. בנוסף, היה זה שדה תעופה של הבונדסוור שהיה קל לפינוי ולא ניתן היה להיכנס אליו על ידי זרים שהיו בסכנה במקרה של חילופי אש. להערכתו של וולף, השטח הציע גם חיפוי מתאים ועמדות טובות לצלפים המשטרתיים. התוכנית הייתה להביא את בני הערובה ובני הערובה במסוק לפירסטנפלדברוק ולנחות במרחק מה מהמטוס כדי שתהיה להם גישה בעת החלפת מטוסים. עם זאת, המשימה בפירסטנפלדברוק נועדה רק כחלופה למשימה בכפר האולימפי, שכן היא סיכנה את טייסי המסוקים בנוסף לבני הערובה.
הכנות לפעולות בפירסטנפלדברוק
החל מהשעה 18:00, וולף וקציניו התכוננו למבצע אפשרי ב- Fürstenfeldbruck . מכיוון שהתערבות ב- Fürstenfeldbruck נחשבה רק כאפשרות אחרונה לשחרור בני הערובה, המשטרה נערכה עם חמישה צלפים בלבד. הם תפקדו היטב בתרגילי ירי לפני כן, אך הם לא הוכשרו במיוחד למבצע כזה. יחד עם הכוחות המזוינים של גרמניה, וולף וקציניו קבעו את מקום הנחיתה של המסוקים באופן כזה שלוקחי בני הערובה יצטרכו ללכת מרחק של 100 מטרים כדי להגיע למטוס המוכן לכאורה לטיסה.
זה היה אמור לתת ליורים המשטרתיים הזדמנות לירות בחוטפי בני הערובה בדרכם למטוס. חמשת היורים הוצבו במקומות שונים בשדה התעופה: שלושה על גג המגדל, אחד מצפון למסוק מאחורי מה שמכונה גן האיתות, ריבוע לבנים קטן, ואחד אחרון מאחורי רכב חירום במקום. הם היו מצוידים ברובים מהירים בעלי כוונות טלסקופיות. שלא כמו במינכן, מכשירי קשר לא היו זמינים, כך שהפיקוד יכול היה לתקשר רק עם שלושת היורים על המגדל, אך לא עם שני היורים באתר.
"מאחורי החיפוי שסיפק המעקה של במת המגדל, הוצב Schütze 3, שהיה אמור להיתמך על ידי משקיף, עם שדה אש ממזרח, Schütze 4 עם שדה אש מצפון-מזרח, ו-Schütze 5 בפינה הצפונית-מזרחית של האסדה עם שדה אש ממזרח, אך אפשרות לירי בכיוון צפון. היורה 1 קיבל את עמדתו עם משקיף מאחורי כבאית עם שדה אש לכל הכיוונים, שסופק באופן לא בולט למטרה זו על שטח הדשא שמעבר למסלול צפונית-מזרחית למגדל בגובה גן הבקרה. ה-Schütze 2 הוצב מאחורי מסגרת הבטון של גן המתגים עם שדה אש מדרום-מזרח".
הנבחרת האולימפית והשלכותיה כרך 3-5 (ב 106/146541), עמ' 24.
תוכנית הפעולה לפירסטנפלדברוק
תוכניתו של וולף היתה לירות בכמה שיותר לוקחי בני ערובה לפני שיוכלו להגיע למטוס. כראש המבצע, הוא היה עם שלושת הצלפים במגדל, והם היו אמורים לפתוח באש על פי פקודתו. מכיוון שלא היה קשר רדיו עם שני הצלפים בשדה התעופה, הם היו אמורים להתערב רק לאחר שנורו היריות הראשונות מהמגדל. שדה הירי הואר במגדלי אור, שנועדו להגביר את הוודאות לגבי המטרה עבור הצלפים וגם לסנוור את לוקחי בני הערובה. שוטרים, שהתחזו לצוות הטיסה, היו אמורים להמתין במטוס. עם זאת, הם היו מצוידים בצורה דלה וכמעט ללא שום הגנה בתוך המטוס: יחידת מתאבדים. קבוצה של מאה שוטרים בכוננות הוזעקה גם היא לשדה התעופה כתגבורת.
לפני שהגיעו בני הערובה ובני הערובה, היה צורך לכבות את כל התאורה בשדה התעופה, למעט מגדלי האור, כך שלא ניתן יהיה לראות את צלפי המשטרה. לאחר ההכנות ב- Fürstenfeldbruck, וולף והצלפים טסו בחזרה לכפר האולימפי: כל צלפי המשטרה היו אמורים להיות מוכנים למבצע המתוכנן במרתף.
הגעת מומחי ביטחון ישראלים לכפר האולימפי
במינכן נמשך בינתיים המשא ומתן עם חוטפי בני הערובה. בנוסף, שני מומחי ביטחון מישראל הגיעו לכפר האולימפי: צבי זמיר משירות ביון החוץ המוסד וויקטור כהן, סוכן שירות מודיעין הפנים הישראלי. יחידת הסיוע סירבה לשתף את שני המומחים הישראלים בהכנות לשחרור בני הערובה.
"הנוכחות שלי הרגיזה אותם [...] לא היה להם נוח שבאתי בכלל. הדחייה שלהם הייתה כל כך חזקה שהם ממש ניסו להרחיק אותנו מהכפר האולימפי ולא היו מוכנים לדבר איתנו. [...] עד היום אני זוכר את תשובתו של מפכ"ל המשטרה [...] זה עדיין מצלצל לי באוזניים היום. הוא אמר, 'אנחנו הולכים לעשות את זה: ניקח אותם לשדה התעופה, ויש הכל מוכן לשחרור בני הערובה'. כפי שהבנתי אותו, כבר הייתה להם תוכנית שלמה. חשבתי שקורה נס. יש להם תוכנית. הם עושים הכנות. יש להם צלפים. יוקרתה של גרמניה המערבית קדמה להם. אחרי הכל, זו לא הייתה מדינה מתפתחת. אזרנו אומץ".
איך השירות החשאי הישראלי צד את הרוצחים האולימפיים של מינכן. מהדורה שנייה, מינכן, עמ' 79
כישלון התוכנית לשחרר את בני הערובה בכפר האולימפי
במקביל להכנות ב- Fürstenfeldbruck, החל גם המבצע המתוכנן במרתף הכפר האולימפי. שני מסוקים נחתו מחוץ לכפר ונועדו לקחת את לוקחי בני הערובה ובני הערובה לשדה התעופה ב- Fürstenfeldbruck. התוכנית הייתה שהקבוצה עם בני הערובה תעבור במרתף הכפר האולימפי כדי להגיע למסוקים. שוטרים חמושים בנשק רב הוצבו בנקודות מתאימות במרתף כדי לשחרר את בני הערובה בדרכם למסוקים.
בסביבות השעה 20:30, עיסא דרש לערוך בדיקה מקדמית של הנתיב מרחוב קונולי 31 למסוקים. במהלך בדיקה זו התעוררו בו חשדות והוא דרש שהנסיעה ממינכן לFürstenfeldbruck תיעשה באוטובוס. האחראים במינכן לא רצו למלא דרישה זו, שכן לא ניתן היה לאבטח את המסע כולו במידה מספקת. לבסוף, הסכימו צוות המשבר ולוקחי בני הערובה, כי הקבוצה תועבר למסוקים באוטובוס. התוכנית לשחרר את בני הערובה במרתף הכפר האולימפי נכשלה אפוא.
האולטימטום האחרון
המסוקים נועדו לקחת את לוקחי בני הערובה ובני הערובה למטוס הממתין ב- Fürstenfeldbruck. חברי צוות המשבר ניסו בפעם האחרונה להרוויח קצת זמן. הם טענו, כי המטוס לטיסה לקהיר עדיין אינו מוכן. זה איפשר להם להאריך את האולטימטום עד 21:00, אבל גם מועד זה חלף.
בשעה 21:36 היה מטוס לופטהנזה מוכן בשדה התעופה Fürstenfeldbruck. וולף וחמשת צלפי המשטרה טסו בחזרה ל- Fürstenfeldbruck בשעה 21:43.
3.8. העברת לוקחי בני הערובה ובני הערובה ל- Fürstenfeldbruck
בשעה 22:06 הועברו בני הערובה הקשורים ולוקחי בני הערובה, שהיו חמושים בנשק רב, לאוטובוס, שצריך היה להסיע אותם אל המסוקים. לאחר בדיקה מהירה של שני המסוקים, דרש עיסא כי הספורטאים ישבו בפנים. ארבעה לוקחי בני ערובה ישבו עם כל קבוצה של בני ערובה.
"חוסר האונים שלנו עורר בנו זיכרונות רעים [...] הישראלים היו חסרי הגנה לחלוטין, כמו טלאים שמובלים לטבח".
איך השירות החשאי הישראלי צד את הרוצחים האולימפיים של מינכן. מהדורה שנייה, מינכן, עמ' 79
רק כאשר הם נכנסו למסוקים, נשיא המשטרה שרייבר הצליח לקבוע את המספר המדויק של לוקחי בני הערובה. עד אז, הם הניחו שמדובר בחמישה; למעשה היו אלה שמונה גברים. עם זאת, שרייבר לא העביר את המידע הזה לFürstenfeldbruck. הוא הניח שלראש המבצע שם כבר יש את המידע הזה.
סיום סאגת לקיחת בני הערובה
במטוס
המסוק הראשון שנחת ב- Fürstenfeldbruck הכיל את החברים והיועצים של צוות המשבר ואת שני מומחי הביטחון הישראלים. זמן קצר לאחר מכן, וולף ראה מהמגדל כי השוטרים שהתחפשו לצוות הטיסה עזבו את מטוס הלופטהנזה. השוטרים נטשו את המטוס בשל היעדר אמצעי זהירות. כבר לא נותר לוולף זמן בכדי לשנות את התוכנית: שני המסוקים עם לוקחי בני הערובה ובני הערובה כבר היו על משטח הנחיתה ב- Fürstenfeldbruck.
הגעת המסוקים
ב Fürstenfeldbruck
שני המסוקים נחתו זה ליד זה במקומות שיועדו להם מעט אחרי השעה 22:30. ארבעת הטייסים ירדו ראשונים. כפי שהוסכם קודם לכן עם ראש המבצע, הם פתחו לרווחה את הדלתות לחללי הנוסעים שבהם ישבו לוקחי בני הערובה ובני הערובה. על פי תוכנית המבצע, הטייסים היו אמורים לגשת לכיוון צפון, כדי לא לספוג אש. אבל שני לוקחי בני הערובה החמושים כבר ירדו מהמסוק ומנעו מהם לעזוב.
במקביל, ראש המבצע וולף שכב על גג המגדל. בשלב זה, הוא עדיין לא היה מודע למספרם האמיתי של לוקחי בני הערובה. יתר על כן, הלהבים הסיבוביים של המסוקים הטילו צללים גדולים שבהם יכלו לוקחי בני הערובה להסתתר. פרט חשוב זה לא נלקח בחשבון כאשר המבצע תוכנן לאור יום. המצב הראשוני לשחרור מוצלח של בני הערובה לא יכול היה להיות גרוע יותר.
לאחר הנחיתה
בעוד שניים מלוקחי בני הערובה איימו על הטייסים ברובים, המנהיג, עיסא, עשה את דרכו למטוס מיד לאחר הנחיתה, כדי לבדוק אותו. טוני, המנהיג השני, הלך אחריו במרחק מה ממנו. וולף קיבל את ההחלטה לשחרר תחילה את ארבעת הטייסים מהמצב המסוכן. לכן, שני צלפים משטרתיים התייצבו על המעקה הצפוני של המגדל ומיקמו את הכוונת שלהם על שני לוקחי בני הערובה שאיימו על הטייסים. הצלף השלישי על המגדל היה אמור לפתוח באש על עיסא וטוני רק לאחר מכן. אולם, פקודת הפתיחה באש התעכבה מכיוון שהטייסים היו באמצע שדה הירי. בינתיים הגיעו שני המנהיגים למטוס. כשראו שאין אנשי צוות על סיפון המטוס, הם זיהו את המלכודת ומיד רצו בחזרה למסוקים.
היריות הראשונות
רק כאשר עיסא וטוני כמעט הגיעו אל המסוק שממזרח, נורו היריות של צלפי המשטרה, כמעט בו זמנית, לעבר שני לוקחי בני הערובה שאיימו על הטייסים. שניהם נפלו על הקרקע, ללא כל סיכוי לירות בנשקם. הטייסים ניסו להגיע למקום מבטחים. אחד מהם נמלט מאחורי הקירות הנמוכים של גן האיתותים, שם פגש את צלף המשטרה שהיה ממוקם במקום. הצלף השלישי על המגדל כבר מיקם את הכוונת שלו על עיסא וטוני וחיכה לירייה הראשונה. עם זאת, כאשר היה אמור לפתוח באש, הוא כבר לא יכול היה לפגוע בשניים מעמדתו. שני הצלפים במגדל, שירו קודם לכן לעבר שניים מלוקחי בני הערובה, התמקמו מחדש וכעת תקפו את עיסא וטוני. למרות שעיסא נפגע ברגלו, הוא הצליח להסתתר יחד עם טוני בצל הלהב הסיבובי של המסוק המזרחי והחל לירות משם לירות לעבר החלק העליון של המגדל. שני הצלפים שהוצבו בשדה התעופה כמעט ולא יכלו להשתתף בחילופי האש בשל עמדותיהם ממזרח ומצפון למסוקים. אחד מלוקחי בני הערובה שכב מאחורי גב המסוק המערבי כשהחל הירי והעמיד פני מת עד למעצרו.
מותו של השוטר אנטון פליגרבאואר
במהלך השעה שלאחר מכן נורו יריות שוב ושוב. מפקד המשטרה שרייבר הורה לקצין המשטרה אנטון פליגרבאואר ולשני עמיתים נוספים לתמוך ביורים במקום. כאשר אנטון פליגרבאואר עזב את בניין המגדל, הוא נפגע מירייה של חוטפי בני הערובה. הוא מת במקום.
וולף סבר כי אין זה מוצדק שהשוטרים יסתכנו בשחרור בני הערובה שייתכן שעדיין בחיים בשל הסכנה לחייהם. הוא החליט שלא להסתכן בגישה נוספת עד שהמשוריינים המבוקשים יגיעו מהכפר האולימפי. עם זאת, הם נצטוו להגיע לפירסטנפלדברוק רק עשר דקות לאחר היריות הראשונות. הצופים נהרו בהמוניהם למקום וחסמו את התנועה.
בינתיים, מומחה הביטחון הישראלי כהן אחז במגפון ופנה לחברי "ספטמבר השחור" בערבית: "תיכנעו. הצילו את חייכם". התשובה הייתה ברד של כדורים.
המתיחה
מעט אחרי השעה 23:00, התפשטה השמועה בקרב הצופים שהתאספו מול שערי שדה התעופה, שכל בני הערובה שוחררו. הידיעה התפשטה לכפר האולימפי במינכן. מקורו של דיווח כוזב זה אינו ידוע עד עצם היום הזה. סוכנות הידיעות הבינלאומית רויטרס שלחה בשעה 23:31 דיווח דחוף בלעדי לפיו "כל בני הערובה הישראלים שוחררו". ה-Deutsche Presseagentur (dpa) קיבל את הדיווח.
בסביבות חצות שלח הקנצלר הפדרלי וילי ברנדט את הדובר שלו, קונרד אהלרס, אל העיתונאים הממתינים. אהלרס הצהיר בפני רשת הטלוויזיה האמריקאית ABC כי הוא שמח מאוד שהמבצע המשטרתי, ככל הידוע באותה עת, הצליח. החדשות הטובות לכאורה התפשטו ברחבי העולם כמו אש בשדה קוצים והגיעו לאוזניהם של קרובי משפחתם של בני הערובה. זה היה לגמרי ללא הצדקה.
DPA 311 1d ערבית
שלושה מחבלים נורו למוות
מינכן, 5 בספטמבר 72 dpa - בירי בשדה התעופה
לפי המשטרה, פירסטנפלדברוק שלושת המחבלים הערבים
נורו. אחד מהם התאבד. מחבל נוסף
הצליח לברוח. לדבריהם, כל בני הערובה בחיים.
DPA 311 JS/MW 05.sep 72 2357
הסוף
שישה טנקים ממינכן הגיעו רק בסביבות השעה 23:50. הם נועדו לחלץ את הפצועים ולספק הגנה לצוות משטרתי שיתקרב למסוקים. יריות נורו לעבר וולף משני המסוקים בעת שנסע לעברם בטנק. בנוסף, אחד מלוקחי בני הערובה השליך רימון יד לתוך המסוק ממזרח וניסה לברוח לכיוון גן האיתות. הוא נורה על ידי צלף המשטרה שהוצב במקום. הרימון התפוצץ והצית את המסוק. דוד ברגר מת מהרעלת עשן במסוק. שמונת בני הערובה האחרים כבר נורו קודם לכן על ידי לוקחי בני הערובה: יוסף גוטפרוינד, קהת שור, מארק סלבין, אנדריי שפיצר ועמיצור שפירא מתו במסוק ממערב; יעקב שפרינגר, אליעזר חלפין, זאב פרידמן ודוד ברגר בזה שממזרח.
טנקים נוספים נסעו אל שדה התעופה. השוטרים שהגיעו למקום לא הבינו את הסיטואציה הלא ברורה וירו לעבר הצלף וטייס המסוק בגן האיתות, היות וחשבו בטעות כי הם היו לוקחי בני ערובה – שניהם נפצעו. חמישה לוקחי בני ערובה, בהם שני המנהיגים עיסא וטוני, נורו בינתיים על ידי המשטרה. שלושה לוקחי בני ערובה שרדו את חילופי האש. הם העמידו פנים שהם מתים ונעצרו על ידי המשטרה.
בקושי 90 דקות חלפו מאז שהמסוקים נחתו ב- Fürstenfeldbruck. המבצע נכשל: אף אחד מבני הערובה לא הצליח להינצל.
האמת הנוראה
בשעה 3:17 לפנות בוקר, סוכנות הידיעות רויטרס פרסמה את הדיווח הדחוף המתוקן: "כל בני הערובה הישראלים, שנתפסו על ידי לוחמי הגרילה הערבים, מתו".
מחברים: דומיניק אופלגר, אנה גרייטהנר, רוברט וולף
נותן החסות
פרויקט של מחוז פירסטנפלדברוק.