בני הערובה

תשעת הספורטאים יוסף גוטפרוינד, קהת שור, עמיצור שפירא, יעקב שפרינגר, מרק סלבין, אנדריי שפיצר, אליעזר הלפין, זאב פרידמן ודוד ברגר היו נתונים לחסדי החטופים. הם ישבו בידיים וברגליים קשורות על שתי המיטות שהוצבו בחדר, ארבע על כל אחת ואחת ישבה קשורה לכיסא. הם נאלצו לסבול שעות בחדר השינה בקומה הראשונה, תחת פיקוחם של חברי הקבוצה החמושה, כשגופתו של חברם לקבוצה יוסף רומנו מוטלת לפניהם. בחוץ, מול קונולישטראסה 31, עיסא, מנהיג החטופים, ניהל משא ומתן עם צוות המשבר. בשעות אחר הצהריים המאוחרות הצליחו שר הפנים הפדרלי, הנס-דיטריך גנשר וולטר טרוגר, ראש הכפר האולימפי, להיכנס לחדר. גנשר שאל את הספורטאים הישראלים אם יסכימו לטוס עם החטופים לקהיר. הם הסכימו.

גוטפרוינד, שור, סלבין, שפיצר ושפירא ישבו בחלל הנוסעים של המסוק ממערב. הם נקשרו זה לזה והיו קורבנות חסרי ישע של המשך האירועים. שפרינגר, הלפין, פרידמן וברגר היו באותו מצב במרחק של כמעט 20 מטרים במסוק השני. היריות הראשונות נורו זמן קצר לאחר הנחיתה בפירסטנפלדברוק. צלפי המשטרה פתחו באש לעבר בני הערובה. הם השיבו באש וירו לעבר המגדל. הספורטאים הישראלים מתו מהכדורים הפלסטיניים – רק דוד ברגר שרד את פציעות הירי בהתחלה. הוא נשאר קשור לחברו לצוות המת במהלך האירועים שלאחר מכן ובסופו של דבר מת במסוק הבוער ממזרח מהרעלת עשן.

במשך יותר מ-20 שעות, הספורטאים הישראלים היו נתונים ללא הגנה לחסדיהם של חוטפי בני הערובה. הם היו עדים למותם של משה ויינברג ויוסף רומנו ונאלצו להמתין את המשא ומתן מפחד המוות. קשורים זה לזה ומאוימים באיומי אקדח, ישבו תשעת בני הערובה בשני המסוקים בשדה התעופה בפירסטנפלדברוק. נשדדה מהם כל הזדמנות לפעולה והם מתו במטר של כדורים.

משה וינברג, יוסף רומנו, יוסף גוטפרוינד, קהת שור, אליצור שפירא, יעקב שפרינגר, מרק סלבין, אנדריי שפיצר, אליעזר הלפין, זאב פרידמן ודוד ברגר נהרגו. נרצח על ידי 'ספטמבר השחור'.