האולימפיאדה
משחקי הקיץ 1972
בירת מדינת בוואריה מינכן הייתה המקום בו התקיימו משחקי הקיץ האולימפיים בשנת 1972. איך הגיעו המשחקים האולימפיים למינכן? לאיזה קונספט פעלו האחראים? מה היו השפעות הטבח על מהלך המשחקים?
המשחקים האולימפיים מגיעים למינכן
וילי דאום, נשיא הוועד האולימפי הלאומי (NOC) וראש עיריית מינכן לשעבר, הנס-יוכן פוגל, עבדו קשה כדי להביא את משחקי הקיץ האולימפיים למינכן בשנת 1972. ב-26 באפריל 1966 הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) כי החליט על מינכן כמקום. החלטה זו הביאה לפעילות בנייה נרחבת, שהיא עדיין חלק מהעיר מינכן עד עצם היום הזה. פארק נרחב עם מתקני ספורט מודרניים ומגורים הוקם בצפון העיר באתרים שעדיין זרועים הריסות ממלחמת העולם השנייה. במקביל, הואצה התפתחות הרשת המחתרתית על מנת להעביר את המוני המבקרים הצפויים. באביב 1972 נפתח האצטדיון האולימפי במינכן במשחק כדורגל בינלאומי.
הצל האפל מ-1936 וחזון "המשחקים העליזים"
הפעם האחרונה שהמשחקים האולימפיים נערכו בגרמניה הייתה בשנת 1936 – בברלין, תחת דגל הנציונל-סוציאליזם. משטר NS השתמש במשחקים האולימפיים לתעמולה שלו ולהפגין את טענתו שלו לכוח רצון. היא הציגה את עצמה כשוחרת שלום והסתירה את אופיים הבלתי צודק של מנהיגי ה-NS. התנהגות אנטישמית, כגון הפצת כתב מסית אנטישמי, הייתה אסורה באותה תקופה. עם זאת, במקביל לאירוע הספורט הענק, מחנה הריכוז זקסנהאוזן נבנה לפני שערי ברלין.
בשנת 1972 המטרה הייתה להרחיק את עצמם ממשחקי התעמולה של הנאצים. שום דבר לא צריך להזכיר לאנשים את זוועות הנציונל-סוציאליזם. הם צריכים להיות "משחקים עליזים", הרפובליקה הפדרלית של גרמניה רצתה להציג את עצמה לעולם כדמוקרטיה פתוחה וידידותית. אז העיצוב של המשחקים היה בגווני פסטל, תחש נבחר כקמע והייתה החלטה מודעת לבטל נוכחות משטרתית חמושה ולובשת מדים במהלך המשחקים.
אמצעי בטיחות במהלך המשחקים האולימפיים 1972
לקראת משחקי הקיץ במינכן הוקמה ועדת ארגון (OC), שהורכבה בין היתר מהפדרציה, המדינה והעיר, שהיו אחראיות בין היתר על בטיחות הספורטאים והמבקרים. שירות אבטחה פרטי היה אמור להיות במקום במהלך האירועים, במקום המשטרה, כדי לפתור כל סכסוך. רק כאשר שירות הביטחון כבר לא יכול היה לנהל את משימותיו, המשטרה התערבה. היא הייתה אחראית להיות נוכחת בכפר האולימפי בלילה ולמנוע מאנשים לא מורשים גישה למקום. ובכל זאת, חברי "ספטמבר השחור" הצליחו לעשות בדיוק את זה.
שיקולי בטיחות והגנה על הצוות הישראלי
המצב הפוליטי ברפובליקה הפדרלית של גרמניה ובחלקים אחרים של העולם בזמן המשחקים היה מתוח: בחודש מאי, ההתקפות של סיעת הצבא האדום של הרפובליקה עוררו מהומה, מלחמת וייטנאם השתוללה באסיה והסכסוך המזוין בין קבוצות פלסטיניות מיליטנטיות לישראל היה בשיאו. למרות כמה אזהרות, כמעט אף אחד לא לקח סיכון ממשי על המשלחת הישראלית לקראת המשחקים - לא בצד הגרמני ולא בצד הישראלי. אחד הבודדים שהביעו דאגה בנוגע לאירוח הספורטאים הישראלים היה שמואל ללקין, ראש המשלחת הישראלית. ללקין הדגיש את הסיכון המוגבר לסכנה, שכן חלק מהדירות היו בקומת הקרקע. חששותיו לא היו שותפים למשרד האחראי בירושלים. האחראים על הישראלים לא נענו להצעת המארגנים לבחור מקום לינה משלהם.
פתיחת
המשחקים האולימפיים העשרים במינכן
ב-26 באוגוסט 1972 נפתחו משחקי הקיץ האולימפיים העשרים בטקס שנערך במינכן. 80,000 צופים נכחו בטקס הפתיחה באצטדיון האולימפי במינכן. רבים אחרים עמדו מול האצטדיון או עקבו אחרי הטקס בשידור חי בטלוויזיה או ברדיו. מעל 7,000 ספורטאים מ-121 מדינות נכנסו לאצטדיון לצלילי מוזיקה חגיגית - שיא חדש.
המשלחת הישראלית מנתה 27 חברים ולכן הייתה הגדולה ביותר שהמדינה שלחה אי פעם. 15 ספורטאים ישראלים היו אמורים להתמודד מול ספורטאים מרחבי העולם בתחומי האתלטיקה, סיף, הרמת משקולות, היאבקות, קליעה, שחייה ושייט.
מהלך המשחקים עד ללקיחת בני הערובה
ביום טקס הפתיחה נערכו התחרויות הראשונות, רובן במינכן. ענפי הספורט של שיט וסקי מים התקיימו בקיל וניתן היה להתפעל מקיאקים על תעלת הקרח של אוגסבורג.
השחיין מארה"ב מארק ספיץ עשה היסטוריה ספורטיבית במינכן: כשיצא מהבריכה ב-4 בספטמבר זכה במדליית הזהב השביעית שלו. הרפובליקה הפדרלית של גרמניה דורגה מאחורי ברית המועצות בטבלת המדליות בשנת 1972, ארצות הברית וגרמניה המזרחית היו במקום הרביעי. הספורטאים הישראלים לא זכו ולו במדליה אחת עד ערב ה-4 בספטמבר.
יום לקיחת בני הערובה
בשעות הבוקר של ה-5 בספטמבר פרצו שמונה מחברי הארגון הפלסטיני "ספטמבר השחור" לדירת הנבחרת הישראלית, שם רצחו את משה ויינברג ויוסף רומנו ולקחו תשעה ספורטאים נוספים כבני ערובה. בעוד בני הערובה רועדים על חייהם, כמה מאות מטרים משם נמשכו "משחקי הידידות". בקרב המתאגרפים הגרמנים היו חגיגות: שני ספורטאים העפילו לחצי הגמר ולכן השיגו לפחות מדליות ארד. רק בשעות אחר הצהריים של ה-5 בספטמבר בוטלו אירועי הספורט. לפני כן היו הפגנות ספונטניות נגד המשך המשחקים.
מידע מפורט על לקיחת בני הערובה ניתן למצוא תחת "לקיחת בני ערובה ומבצע משטרתי" ו"בני הערובה".
"המשחקים חייבים להימשך"
לאחר הניסיון הכושל לשחרר את בני הערובה ומותם בפירסטנפלדברוק, טקס האזכרה המרכזי לספורטאים הישראלים שנרצחו התקיים באצטדיון האולימפי ב-6 בספטמבר במקום התחרויות המתוכננות. ראש המשלחת הישראלית, שמואל ללקין, דיבר על "חילול המשחקים האולימפיים" על ידי "טרוריסטים". נשיא גרמניה גוסטב היינמן גינה את הרציחות והטיל את האחריות על "כל המדינות שאינן עוצרות טרוריסטים במעשיהן". עם זאת, האידיאל האולימפי לקיים אירוע ספורט עולמי מעבר לכל חילוקי הדעות הפוליטיים לא נשבר. נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, אייברי ברנדג', המשיך את הדוברים הקודמים עם משפט שיירשם בהיסטוריה: "המשחקים חייבים להימשך". הקהל מחא כפיים. השמועה על המשך התחרויות כבר התפשטה בקרב הספורטאים עוד לפני טקס הזיכרון. המשחקים נמשכו – ללא ישראל. בעוד שאר המדינות התענגו על המדליות של ספורטאיהן, המשלחת הישראלית שנותרה לקחה את ארונות הקבורה של חבריה לנבחרת שנרצחו הביתה ב-7 בספטמבר.
סיום המשחקים האולימפיים
ב-11 בספטמבר 1972 הסתיימו המשחקים האולימפיים במינכן. בשל הטבח בוטל טקס הסיום המשמח. דובר האיצטדיון, יואכים פוקסברגר, אמר: "המשחקים האולימפיים העשרים החלו בשמחה - והסתיימו ברצינות".
בזמן שנושאי הדגל עשו סיבוב באצטדיון האולימפי, אחד מ-121 הדגלים מטקס הפתיחה היה חסר: הדגל הישראלי. לאחר שהלהבה האולימפית כובתה, עמדו 60,000 הצופים כדי לזכור את הספורטאים שנרצחו. נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי אייברי ברנדג' הודה לעיר מינכן על הכנסת האורחים והסולידריות בזמנים הקשים.
משחקי הקיץ של 1972 והארכיטקטורה שלהם ממשיכים לאפיין את העיר מינכן עד עצם היום הזה. עם זאת, בתחילה, כמעט ולא הייתה תזכורת גלויה לעין ללקיחת בני הערובה ורציחתם של הספורטאים הישראלים.
מידע נוסף על עבודת ההנצחה ניתן למצוא תחת 'פוסט היסטוריה'.
מחברים: דומיניק אופלגר, אנה גרייטהנר, רוברט וולף
בחסות
פרויקט של מחוז פירסטנפלדברוק.